עורך דין לשון הרע – חוק לשון הרע
תוכן עניינים
"הלשון לא זו בלבד שיש בכוחה להמית, אלא שבפגיעתה קשה מפגיעת החרב. בעוד שהחרב אינה הורגת אלא את העומד בקרבתה, הרי שהלשון מסוגלת לקטול גם את מי שמצוי רחוק ממנה" (ערכין ט"ו).
חוק לשון הרע
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), עוסק בפרסומים המהווים לשון הרע שפורסמו נגד יחיד או תאגיד. החוק נחקק בישראל בימים שבהם האינטרנט כלל לא היה בנמצא, החוק נחקק לפני למעלה מיובל שנים, מבלי שהמורכבויות של עידן הניו-מדיה היו נגד עיניו של המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי לומר שעקרונותיו של החוק אינם רלוונטיים לעידן הנוכחי. אדרבה, הבסיס שהוא איזון זהיר בין הזכות לחופש ביטוי לבין הזכות לשם טוב נותר בעינו ומשכך החוק חל גם על פרסומים ברשת האינטרנט. ישנה חשיבות מיוחדת אף להגנה על שמו הטוב של האדם במסגרת פרסומים ברשתות החברתיות, אשר אינה נופלת מחשיבות ההגנה על חופש הביטוי בזירה המקוונת.
מה זה לשון הרע עפ"י החוק?
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו (לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית).
מה זה פרסום לשון הרע עפ"י החוק?
הגדרת המונח פרסום היא רחבה וטומנת בחובה התייחסות לפרסום שנעשה בדרכים רבות – החל מדרכים "מסורתיות" של פרסום בעל-פה, בכתב או בדפוס, דרך אמצעים מופשטים יותר של ציור, תנועה וצליל, וכלה ב"כל אמצעי אחר". לצורך ההגדרה "פרסום" די בכך שלשון הרע הגיעה לאדם אחד מלבד הנפגע (בנסיבות שבהן מלכתחילה הייתה מיועדת לעוד אדם זולתו), וכאשר לשון הרע היא בכתב, די בכך שכתב זה עשוי היה להגיע לאדם אחר חוץ מהנפגע.
פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בשם הטוב ללא הוכחת נזק
לאדם שנפגע מלשון הרע קמה עילה לחיוב המעוול בפיצוי ללא הוכחת נזק, כאמור בסעיף 7א(ב) ו-(ג). החוק מבדיל בין שני סוגי פרסומים המהווים לשון הרע, לשון הרע; הסוג הראשון- פרסום שבוצע בכוונה- המקנה כפל פיצוי, שנכון למועד כתיבת שורות אלה הוא כ- 144,000 ₪, בגין כל פרסום. הסוג השני הוא פרסום לשון הרע ללא כוונה לפגוע, ובמצב דברים זה ניתן לתבוע בגין כל פרסום כ- 72,000 ₪.
לשון הרע באינטרנט וברשתות החברתיות
יש לתת את הדעת לכך שרשתות חברתיות הפכו להיות זירה מרכזית של מידע ודעות, מעין "כיכר העיר" מודרנית. הזמינות והנגישות של הרשת החברתית מאפשרת לחלוק מידע ולהביע דעות שונות ביתר קלות וכן להרחיב את תפוצתם של פרסומים לכלל הציבור ללא השקעת משאבים של ממש, בשונה מאשר בעבר. (לפני עידן האינטרנט). יש בכך, כמובן, יתרונות רבים, ובהם מתן האפשרות לכל אדם לממש את זכותו לחופש הביטוי ללא חסמים או התערבות שלטונית. כמו כן, היעדר המגבלות על הפרסום ברשת החברתית מוביל, באופן טבעי, לריבוי קולות באופן שמפרה את שוק הדעות ומאפשר למשתמשים להגיב במהירות על תכנים שעל-פי הנטען פוגעים בהם. לצד זאת, יש להכיר גם בחסרונות מסוימים המאפיינים, למרבה הצער, את השיח ברשתות החברתיות לא אחת. כך, הנגישות והזמינות של המדיה החברתית מאפשרת גם הפצה מהירה ורחבה של פרסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה או פרסומים פוגעניים ומכפישים. הפלטפורמה הדיגיטלית מאפשרת גם לבצע ביתר קלות אקטים של ביוּש ("שיימינג"), התבטאות משפילה ופוגענית בנסיבות שאינן בהכרח רצויות.
אילו פעולות ברשתות החברתיות עולות כדי "פרסום"?
פייסבוק – כמו רשתות חברתיות אחרות – מאפשרת למשתמשים בה לבצע פעולות שונות. לא יכול להיות ספק כי פעולה ישירה של כתיבת "סטטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא אכן פרסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע. יש להבחין בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק (או סימוני "תחושה" דומים) ולקבוע כי שיתוף עולה כדי פרסום כמובנו בחוק.
מבחינת לשון החוק, ראוי לציין כי פרק ג' לחוק – שעניינו בפרסומים מותרים, הגנות והקלות – כולל התייחסות גם לפרסומים חוזרים, שאינם אלא חזרה על דברים שפורסמו קודם לכן. סעיף 13 (11) לחוק מעניק חסינות מהליך אזרחי או פלילי למי שחזר בפרסומו על דבר מה שפורסם קודם לכן בנסיבות הפטורות כשלעצמן מתחולתו של החוק.
כמו כן, החוק מאפשר לבית המשפט הפוסק פיצויים לשקול לטובת הנתבע את העובדה ש"לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא (הנתבע) נקב את המקור שעליו הסתמך". בחירתו של המחוקק להעניק חסינות או הקלה למי שפרסומו הוא בגדר חזרה על פרסום קודם משמיעה מאליה כי החוק נועד לחול גם בעניינם של פרסומים שאינם "מקוריים". לצד זאת, הנחת מוצא נוספת המשתקפת בחוק היא שהפגיעה הנוספת שפרסומים אלו מוסיפים על הפגיעה שגרם הפרסום המקורי היא קטנה באופן יחסי, ולפיכך מצדיקה סנקציה מופחתת
כיצד יש לפרש באופן תכליתי את תחולתן של ההגנות והחסינויות הקבועות בחוק ביחס אליהן?
מצד אחד, יש מקום להכיר בפעולה של שיתוף ברשת החברתית כפרסום במובנו של החוק, כך שניתן יהיה להגיש תביעות גם כנגד משתפים, ולא רק נגד המפרסם המקורי של הדיבה. מצד שני, ראוי לעמוד על כמה הסתייגויות וחששות הכרוכים באופן טבעי בהכרה זו, כך למשל: חשש מפני תביעה בררנית (מי הנתבע?), חשש מפני תביעות השתקה היוצרות "אפקט מצנן" כלפי התבטאות לגיטימית, חשש מפני הצפת בתי המשפט, הקמת מחסום דיוני בפני תובע חסר תום לב ועוד.
ההבדל בין לייק לשיתוף?
שיתוף תכנים- מגדיל את התפוצה באופן יזום. לייק- מגדיל את התפוצה אך לא באופן ייזום. בהליך רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ ביהמ"ש העליון קבע כי יש לראות בפעולת השיתוף (Share) ברשתות חברתיות (בשונה מ-לייק) כ"פרסום" הבא בגדרי חוק איסור לשון הרע, ואשר עשוי להקים עילת תביעה נגד משתמש המשתף תוכן עוולתי; במקביל, ביהמ"ש קבע שורה של מנגנונים שנועדו להגן על חופש הביטוי ברשתות החברתיות מפני הגבלות יתרות, הנובעות מהכרה זו.
פרסומים מותרים
קיימת רשימת פרסומים מותרים (שלא יהוו עילה למשפט לפי החוק) סעיף 13 לחוק מפרט רשימה הכוללת, בין היתר, פרסום שחובה לעשותו על-פי דין או על-פי הוראה של רשות מוסמכת, פרסום שנעשה במסגרת הליכים משפטיים, וכן פרסומים שנעשו על-ידי הממשלה או מטעמו של מבקר המדינה.
סעיפים 14 ו- 15 לחוק נותן אפשרות לבחון אם מתקיימות בעניינו של אותו פרסום ההגנות הנוגעות לאמת הפרסום ולתום-לבו של המפרסם. בסופו של התהליך, אם ייקבע כי המפרסם אכן אחראי בגין לשון הרע, יידונו הסעדים הרלוונטיים תוך התייחסות אפשרית להקלות המנויות בסעיף 19 לחוק, כך למשל: לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך, המעוול היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע; המעוול לא התכוון לנפגע, המעוול התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים.
